רבות נכתב על התמורה ההדרגתית של האינטרנט ממרחב שנתפס כהשתתפותי ודיוני, לזירה פרסומית ושיווקית של תאגידי ענק 1. התקווה החדשה של מצדדי הראיה הדיונית מגולמת בזירות ‘ווב 2′ כגון רשתות חברתיות, בלוגים ותגוביות, אשר בהן הדגש הינו על תוכן המיוצר ע”י גולשים. אולם גם הזירה הזו הולכת ומתאכלסת על ידי כותבים ומגיבים בתשלום הנשכרים על מנת להשפיע על דעת הקהל, על חשבון יכולת הגולש ה’פשוט’ להשמיע ולהישמע. האם דיון ציבורי ואינטרסים כלכליים באינטרנט מהווים איום הדדי, או שהם עשויים להפרות זה את זה? במאמר זה אטען כי תגמול מגיבים ברשת, למשל במסגרת בלוגים ותגוביות, לא בהכרח מאיים על הדיון הציבורי ברשת, והוא אף עשוי להעשיר אותו ולהפכו לדליברטיבי יותר. בפרט, בדיונים בהם דעת הקהל הינה מוטה וחסרה בדעות המנוגדות לדעות הדוברים, טיעונים ראויים אולם לא פופולרים עשויים שלא להישמע- אלא אם קיים דובר המתוגמל על כך. יתרה מכך, התגמול הכספי על תגובותיהם של דוברים אלו עשוי לשמש תמריץ לעבודה מקצועית אשר תבוא לידי ביטוי בניסוח טיעונים העשויים יותר מאחרים ליפול על אוזניים קשובות.