מתקפת הפתע של החמאס על “עוטף עזה” ב-7 באוקטובר 2023 היא נקודה טראומטית בהיסטוריה של מדינת ישראל. במתקפת הפתע נרצחו כ-800 אזרחים וכ-370 חיילים ואנשי כוחות הביטחון. מספר ההרוגים עבר משמעותית את זה של מלחמת ששת הימים ושל האינתיפאדה השנייה כולה. כ-1,500 איש נפצעו (יסעור בית-אור, 2024), וכ-250 איש (אזרחים, חיילים וזרים) נחטפו. הטבח שביצעו מחבלי חמאס בעוטף עזה זעזע את החברה הישראלית עד היסוד: נשים וגברים נאנסו ונרצחו באכזריות, בתים רבים נשרפו על יושביהם. ישובים ובסיסי צבא רבים ניזוקו קשות, בנוסף לרכוש, תשתיות ושטחים חקלאיים רבים שנבזזו ונהרסו. במלחמה שפרצה בהמשך למתקפת הפתע, ובעת כתיבת שורות אלו, עדיין נמשכת בדרום ובצפון כבר למעלה משנה, נהרגו למעלה מ-500 בישראל. יותר מ–150 אלף אזרחים, בדרום ובצפון הארץ, פונו מבתיהם, רבים מהם למשך זמן רב וחלקם טרם שבו לבתיהם גם כיום (המכון למחקרי בטחון לאומי, 2024). תחושת הביטחון של הישראלים ואף של יהודים בחו”ל נפגעה קשות, בנוסף לפגיעה משמעותית בכלכלה ובמעמד הבינלאומי של ישראל. תיעוד גרפי של הזוועות הופץ במהירות ברשתות החברתיות, סרטונים ותמונות ללא צנזורה הגיעו לידיהם של רבים, כולל ילדים ובני נוער, וחשפו אותם לתכנים קשים מאד. טקסטים אקדמיים רבים בחנו, ויבחנו, היבטים שונים של המערכה. בגיליון מיוחד זה בחרנו להתמקד בסוגיות תקשורתיות הקשורות למתקפת הפתע והמלחמה שבעקבותיה, כמו גם למחאה הציבורית הרחבה שקדמה למלחמה סביב שאלות של ממשל, דמוקרטיה, שוויון בנטל ועוד- מחאה שממשיכה ללוות אותה בעת כתיבת שורות אלו, ובין השאר מתמקדת בהקשר של עסקה לשחרור החטופים. בדבר העורכים להלן נבקש להתמקד במסגרת תיאורטית רלוונטית במיוחד לניתוח האירועים השונים הנידונים בגיליון זה – מדיאטיזציה. בטקסט הנוכחי נשרטט בקווים כלליים את המונחים הרלוונטים, ונמחיש את הרלוונטיות של מסגרת הניתוח של המדיאטיזציה לסוגיות תקשורתיות הקשורות למתקפת הפתע של החמאס ולמלחמה שפרצה בעקבותיה.