וידאו זדורוב 13.12.2006

ב-13.12.2006, למחרת מעצרו של זדורוב, הוארך המעצר בשמונה ימים בבית משפט השלום בעכו.^[i] לפני הארכת המעצר הובא זדורוב לחקירה במשרדי התשאול בעכו בידי החוקרים רס”ר יוסי זמואלסון ורס”ר אלכס גורודינסקי. החקירה שהתקיימה ללא אזהרה וללא החתמת החשוד, התמקדה בנושאים שעלו ביום הקודם.

בעניין לוח הזמנים, החקירה התמקדה בשעות הצהריים ואילך. זדורוב מסר שניתן לחשב את שעות ההמתנה לדבק לפי השיחות היוצאות מהטלפון שלו, והעריך שהמתין לדבק בערך מ-12:30 ועד אחרי 13:00. הוא נזכר שבמהלך ההמתנה לדבק היה עד להחלפת נורה ברכב של אחת המורות בידי בחור צעיר שעמד ליד השומרים.^[ii] לאחר קבלת הדבק, זדורוב שב למקלט והדביק את הקרמיקה. הוא יצא מהמקלט רק פעמיים- כדי לשתות, ולמלא מים בשירותי הבנים.[iii]

החוקרים ביצעו “תרגיל חקירה” במסגרתו טענו כעובדה שנמצא דם של הילדה על אחד מחפציו או בגדיו, מבלי לומר לזדורוב איפה בדיוק, וביקשו ממנו להסביר. ^[iv] זדורוב השיב שלא יתכן שדמה של תאיר הגיע לבגדיו. הוא טען שהוא השאיר את דלת המקלט פתוחה גם כשהיה מחוץ למקלט, ובהמשך לכך אחד החוקרים טען שאולי הרוצח התחבא שם בזמן הזה. זדורוב הסכים שתיאורטית הדבר אפשרי, ואז יתכן שדמה של תאיר עבר לתיק בו נשא את הציוד ולכלים שבו.^[v]

לאחר שהוארך מעצרו נחקר זדורוב שוב בידי רס”מ יעקב מלכא, חקירה שתועדה במזכר בלבד[vi] ובה נשאל לגבי האפשרות שטביעות אצבעותיו תימצאנה בשירותים בהם נרצחה המנוחה, והתבקש להסביר את הימצאות הדם על הכבל שלו. כמו כן נחקר כנראה בידי החוקר סשה, חקירה שלא תועדה.[vii] בשעות הערב הוחזר זדורוב לתא בראש פינה, בו שהה גם יבגני. כשטען זדורוב שעורך דינו “כיסח” את המשטרה עם הראיות בבית המשפט, השיב לו יבגני שהעובדה שקיבל שמונה ימים מוכיחה את ההיפך.[viii] בשיחות ביניהם, זדורוב מסר שיש נגדו ארבע ראיות משמעותיות: תוצאות הפוליגרף, העובדה שזרק את מכנסיו, טיפת דם שנמצאה כביכול על הסליל החשמלי שלו, ואוסף הסכינים שלו. זדורוב סיפר ליבגני על חקירה (לא מתועדת)[ix] בה סיפר לחוקר על טיפות הדם שראה בשירותי הבנים ביום הרצח (ולא שבוע לפניו, כפי שטען קודם לכן), והוא מניח שהרוצח שניקה את עצמו בשירותים סגר את הדלת והשאיר עליה את טיפות הדם- שעברו בהמשך לזדורוב כשנכנס לשירותים, וכך עברו לסליל החשמלי שלו.[x] רק כעת הוא מבין שיתכן וזה הדם “שלה”.[xi]

המדובב “ארתור” נכנס לתא, ומיד מתחיל לבנות את תדמית ה”כל-יודע” לגבי בענייני פשע, כליאה ומאסרים. ארתור ייעזר בתדמית זו בהמשך, כשידריך את זדורוב קונקרטית מה להגיד, למי וכיצד. כך, הוא צולל להסברים לגבי ההבדל בין רצח להריגה והאפשרות לבצע עסקאות עם השוטרים.[xii] ניכר שזדורוב התרשם מארתור, ושאל אותו שאלות רבות, למשל לגבי עונשים על רציחות במאפיינים שונים, ומספרי אסירים בתאים שבבתי הכלא.[xiii]

ארתור שואל את זדורוב אם יש לו עורך דין, וכשזדורוב משיב שיש לו סנגור ציבורי, ארתור מגיב בזלזול. הוא מסכם באופן פסימי ביותר את מצבו המשפטי של זדורוב כבר בשלב זה, וממעיט במידת העזרה שיוכל לקבל מעורך דין.[xiv] בהמשך הוא מספר על בחור חף מפשע (לטענתו) שהורשע בשני מאסרי עולם כי לא הצליח להוכיח את חפותו, וטוען שהוא מכיר הרבה סיפורים כאלה.[xv] ארתור טוען שהראיות נגד זדורוב כוללות יותר מדי צירופי מקרים שכל מי שיראה אותם, לא רק השוטרים, לא יאמין לו. לדבריו הוא מכיר מצוין את המערכת המשפטית בישראל, התובעים והשופטים, והוא יכול לתת לכל עצור פרשנות לגבי המצב שלו.[xvi] הוא ממשיך ואומר שלדעתו שופטים בתיק יהיו “נגד זדורוב”, אלא אם ייזכר במשהו שיוכל להועיל לו.[xvii] בסיום השיחה זדורוב מביע את בטחונו שהפורנזיקה בתיק, כגון העדר דנ”א או ט.א שלו בזירה, יזכו אותו, והולך לישון ללא ארוחת ערב. למחרת לפני צאתו לחקירה ארתור חוזר ומספר על אותו חף מפשע שלא הצליח להוכיח את חפותו, ולכן “לקח על עצמו את התיק”.[xviii]

^[